גל צוק - שירה ארוטית

הַשְׁנִיָה הַזֹאת- שְׁרֹאשׁוֹ נוֹשֵׁק לְמֶרְכָּז עֶרְגָתֵךְ הַשְׁנִיָה, בָּה טִיפָּתוֹ מִתְאֲחֶדַת עִם טִיפָּתֵּךְ לְתְּחוּשָׁת לָחְלוּחִיוּת מְלָטֶפֵת הַשְׁנִיָה הַזֹאת- רֶגָע לִפְנֵי שְׁאֲחָלִיק לְתוֹךְ עוֹלָמֵךְ וְנָהֲפוֹךְ לְאֶחָד הַשְׁנִיָה בָּה הַצִיפִּיָיה תַּהֲפוֹךְ לְמֵצִיאוּת הַשְׁנִיָה, שֶׁמִמֶנָה וָהַלְאָה הַכֹּל  יֶרָאֶה קָסוּם, וְהַעוֹנֶג יִשְׁתָּלֶט עָל מַחְשָׁבְתֵּנוּ הִיא מְהַשְׁנִיוֹת הַמוּפְלָאוֹת בְּחַיָי

נֶאֱבָקִים בְּיָּם סוֹעֵר שְׁטוּף תַּאֲוָה, מוּצָפִים בְּמֵימֶיי אַהֲבָתֵנוּ- תּוֹצָרַָי בִּיאַתֵנוּ, מְנַסִּים לַצּוּף מָעַל גַּלִּים גּוֹעֲשִׁים הַפּוֹרְצִים מִתּוֹכֵנוּ וּמִתְנָפְּצִים שֵׁנִית עַל גוּפֵינוּ הָרוֹטֵט בַּלַּהַט הַתְּשׁוּקָה. בּוֹאִי, הִתָלִי כִּמְפָרֵשׁ עַל הַתּוֹרָן הַמִּזְדַּקֵּף, שִׂיּמִּי עָלָיו אֶת כָּל  יָהַבֵךְ, וְהִיפְכִי נְשִׁימוֹתֵינוּ לָרוּחַ הַמַּפְרִיחָה חַיּוּת בְּמִפְרָשַׂיִיךְ. הוֹשִׁיטִי אֶת סְפִינַת אַהֲבָתֵנוּ וְהוֹבִילִי אוֹתָנוּ לִנְמָל פִּסְגָת הַמָאֳוָויִים.

אַתְּ יְשֵׁנָה. אֲנִי מַבִּיט בְּקַוֵּי מִתְאָר יוֹפְיֶיך הַקָּסוּם, מַעֲבִיר אֶצְבַּע מְרַחֶפֶת עַל זְרִימָת רַכּוּתֵךְ הַבִּלְתִּי נִגְמֶרֶת, רַכּוּת מְשָּׁכֵּרֶת חוּשִׁים, נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ בְּגָלֵי גּוּפֵךְ הַשּׁוֹפֵעַ וּמֵחַכָּה שֶׁתִּתְעוֹרְרִי רַק כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַגִּיד לָךְ שֶׁאֲנִי מָלֵא כְּמִיהָה לְמַגָעֵךְ.

נְטוּעָה בְּשִׁגְרַת כִּלְאֵךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִפְרֹץ אֶל מְחוֹזוֹת הַתְּשׁוּקָה, לָתֵת דְּרוֹר לָעֶרְגָּה הַמְּצִיפָה אֶת מַחְשַׁבְתְּךָ הַמְּיֻסֶּרֶת, רוֹצָה לְהַפְשִׁיט מְעֲלָיִיךְ אֶת חֲגוֹרַת הַצְּנִיעוּת הַחוֹנֶקֶת אֶת עֵרְוָותֵךְ וּלְהַבִּיעַ אֶת שִׁירַת הָאִשָּׁה שֶׁבָּךְ. זֶה הַזְּמַן לָצֵאת לְחָפְשִׁי אֶל הָעֹנֶג הַמַּמְתִּין לָךְ שָׁם בַּחוּץ וְהָעֹנֶג הַזֶּה הוּא אֲנִי.

מְקַנֵּא בֶּעָלֶה הַתְּאֵנָה הַמְּכַסָּה אֶת מֵרַכָּז יֵשׁוּתֵךְ, הַחָשׁ אֶת פְּעִימוֹת עֵרְגָתֵּךְ, הַמִתְּלָחֵךְ מִטִיפּוֹתָייךְ הַנִיגָרוֹת לְמַגָעוֹ, הַחוֹלֵק אִתָּךְ בַּתְּשׁוּקָה אֶת סוֹדוֹ, אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ הַבִּלְתִּי נִדְלֶה לִגְרֹם לָךְ לְאֹשֶׁר עִלָּאִי.

כְּטַעַם נִתְזֵי דֻּבְדְּבָן מָתוֹק וַעֲסִיסִי הַמִתְפָּצֵחַ בְּפִי, כָּךְ אָחוּשׁ עֵת יָבוֹא פְּרִי תַאֳוָותֶךְ בֵּין שְפַתָיי, עֵת תְּרַחֵף עָלָיו לְשֹׁנִי, עֵת תִּלְחֲשִׁי לִי- קַח אוֹתוֹ הוּא שֶׁלְּךָ

צל הורד נותר על על גופך כשריד מליל אהבים של אמש, בו חשת לראשונה את מגעי, בו חווית את ערגתי פועמת בקרבך, לילה בו ידעת אותי ואני הייתי לך למאהב, לילה בו התאחדנו לגוף אחד. צל הורד שיעלם עת יכבה האור, עת אשוב לעטוף אותך שוב, ביום מן הימים.