כְּאַנְטִי תֵּזָה לַשָׁרַב שֶׁבַּחוּץ-

כָּך הֵן טִיפּוֹת הַמַּיִם הַקְרִירוֹת
הַנִיגָרוֹת עַל גּוּפֵך,
זוֹלְגוֹת בְּמוֹרַד קִימוּרֵי גִבְעוֹתָיִיך
הַזְקוּרוֹת מִקוֹר,
וּמְחַכּוֹת לְמוֹצָא פִּי
שֶיֵאֶסוֹף אוֹתָן,
אַחַת אַחַת,
לְהַרְוֹות בַּהֶן צִמְאוֹנִי.

אַך עֵת אֶעְמוֹד לְפִיתְחֵך,
בְּבוֹרְחִי מְהַחוֹם הַיוֹקֶד,
בְּחִיפּוּשָי אַחָר פִּינָה צוֹנֶנֶת,
רְגוּעָה,
אָגַלֶה כִּי רַק הִחְלָפְתִי אֶת חוֹם הַשָּׁרָב
בְּלְהִיטוּתֵך הַסוֹעֶרֶת
וְטִיפּוֹתָיִיך הַצוֹנְנוֹת הָפְכוּ בִּין רֶגַע
לְנָּהָר גּוֹעֵשׁ, לְלָבַּה רוֹתַחַת.

וּבְכָל זֹאת
מָצָאתִי בָּך נֶחָמָה.